הר הבית/אל-אקצא: לקראת אובדן שליטה? - ערב עיון לרגל השקת מחקרו של ד"ר אמנון רמון

בערב העיון הציג חוקר המכון, ד"ר אמנון רמון, את מחקרו על השינויים, התהליכים והמגמות שהתרחשו בהר הבית משנת 2015 ועד ימינו. לאחר הצגת מחקרו של ד"ר רמון, התכנס פאנל של חוקרים וחוקרות שתחום מומחיותם קשור לנושא. דוברי ודוברות הפאנל הציעו פרשנויות אפשריות לשינויים המתרחשים ולהשלכותיהם בזירה המקומית, המזרח-תיכונית והבין-לאומית.

סיכום האירוע

הערב נפתח בהרצאה של ד"ר אמנון רמון אודות מחקרו החדש: "הר הבית/אל-אקצא: לקראת אובדן שליטה?".

ד"ר רמון החל לחקור את הנושא בשנות ה-90, בתקופת תהליך אוסלו. כבר אז חלקים מהציבור הדתי-לאומי החלו להתעניין בהר הבית ולאתגר "ברגליים" את האיסור ההלכתי לעלות להר. בפעם הראשונה שהרצה בנושא בפורום ישראלי-פלסטיני, הנציגים הפלסטינים אמרו לי בסוף ההרצאה שהם המומים. הם לא הבינו עד להרצאה מהי הזיקה היהודית להר הבית ולמעשה, הם פירשו את אי-העלייה להר (מסיבות הלכתיות) כוויתור ישראלי-יהודי על הריבונות במקום הקדוש.

מאז שנות ה-90 התעצם השינוי בציבור הדתי-לאומי. רבנים רבים מתירים ביקור יהודים ב"אזורים המותרים" (מבחינה הלכתית) לביקור בהר ומספר העולים גדל משנה לשנה. השינוי מבטא תהליכי עומק שמתחוללים בציבור היהודי, ובעיקר בציבור הדתי־לאומי, ביחס למקומם של הר הבית והמקדש בתודעה ובפרקטיקה הדתית, והוא עומד בניגוד חריף לעמדת הרבנות הראשית והפוסקים החרדים החשובים האוסרים עליית יהודים להר. במקביל חלים שינויים גם בצד המוסלמי: השפעתם של הממסד הירדני, נציגי הרשות הפלסטינית וראשי הווקף על הנעשה בהר הבית/אל־אקצא יורדת, ומתחזק כוחם של המזרח־ירושלמים וגורמים מקומיים שונים הפועלים ״מלמטה״. כאשר לא מתקבלות החלטות ברמה הממשלתית הגבוהה ביותר (במקרה של הר הבית ע"י ראש הממשלה) מתרחשים תהליכים "מלמטה". הקבוצות היהודיות העוסקות בנושא הר הבית והמקדש הצליחו בשנים האחרונות (בגיבוי חלקים של הממסד הפוליטי) לשפר את תנאי העלייה להר ואף להגביר את שיתוף הפעולה עם המשטרה, שיש לה תפקיד מרכזי בניהול ההר. במקרים רבים, בהעדר הנחיות ברורות מן הדרג המדיני, המשטרה הופכת למקבלת ההחלטות המרכזית בהר. החלטות מפקדי המשטרה יכולות להשפיע במעגלים מתרחבים על הזירות האחרות והמזרח התיכון כולו. מבט כולל על התהליכים המתרחשים בשני הצדדים, היהודי והמוסלמי, ביחס להר הבית/אל-אקצא מעלה קו משותף שיכולות להיות לו השלכות מרחיקות לכת: הגופים הממוסדים – הרבנות הראשית, הווקף, ירדן, הרשות הפלסטינית ובמידה מסוימת גם הממשל הישראלי "מסונדלים" על ידי הלחצים הבאים מן הציבור היהודי והמוסלמי "מלמטה". בצד הישראלי, אחד משחקני השטח, איתמר בן גביר וחברי סיעת עוצמה יהודית, הפכו לאחר הבחירות לחלק מן הממסד הישראלי. הקושי של מקבלי ההחלטות לקבל החלטות לגבי המתחם הקדוש והרגיש כל כך מפנה את הזירה לפעילות של "שחקני שטח" שבמידה רבה גוררים אחריהם את הממסדים, שמתקשים לעמוד בלחצים ולנהל מדיניות מאוזנת. דינמיקה זו, המאפיינת גם מקומות קדושים אחרים, יכולה להביא לאובדן שליטה של הממסדים על המתרחש בהר, בעיקר בתקופות משבר. תהליכים אלה צריכים לעמוד לנגד עיניהם של מקבלי ההחלטות לקראת הרמדאן וחג הפסח הקרבים ובאים.

לאחר מכן התקיים דיון שבו הגיבו המשתתפים האחרים לדבריו של ד"ר רמון – 

ניר חסון – עיתונאי "הארץ", מנחה הפאנל, דן במקרה שבו כנסיית איה סופיה באיסטנבול שהפכה למוזיאון על יד אטאטורק הפכה למסגד פעיל. ניר חלק על ד"ר רמון בנושא השפעת הפוליטיקאים הישראלים וחושב שהשפעתם הייתה גדולה יותר ממה ש"ר רצון ציין (לצד הקבוצות היהודיות). ב-2013 הבשיל התהליך במפלגות הליכוד והבית היהודי, וכמה חברי כנסת נכנסו לכנסת (למשל: משה פייגלין, מירי רגב ובהמשך יהודה גליק) שהעלו את הר הבית למקום גבוה בסדר היום ובפעילות שלהם. חסון זוכר את הימים לפני 2015 שמפקד המחוז היה יכול לסגור את ההר לעליית יהודים, היום זה בלתי אפשרי. תרמה לכך גם פעילות הפוליטיקאים, הקבוצות היהודיות והשינויים עליהם דיבר ד"ר רמון.

ד"ר דוד קורן, מנכ"ל מכון ירושלים למחקרי מדיניות, גרס שהדרך שבה מבינים בדרך כלל את התהליכים בהר הבית הוא שההחלטות על הנעשה בו נקבעות למעלה ויורדות למטה. מחקרו של ד"ר רמון מראה את התנועה גם מלמטה למעלה. התהליך הוא דו-כיווני. מה שקורה בשטח מעצב את המדיניות ולהיפך. מנסיונו האישי, הר הבית הוא לא מקום שאינו מנוהל ברמת המדינה. הנושא נמצא על שולחנו של ראש הממשלה. גם ראשי זרועות הביטחון מודעים למה שקורה בהר. בצד המוסלמי מתרחשים גם תהליכים מעניינים: העניין הגובר של תנועת חמאס ופעילות "שבאב אל-אקצא" – הצעירים המזרח ירושלמים בכל הנעשה בהר. בעיניים פלסטיניות הר הבית הוא כבשת הרש שנותרה להם בירושלים והם מחוייבים להגן עליה כמעט בכל מחיר. זהו גם נושא שמאחד את כל הפלסטינים המזרח ירושלמים. תופעה חשובה נוספת היא מעורבות הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית בישראל בכל הנעשה בהר תחת הסיסמה "הר הבית בסכנה".

ד"ר שרינה חן – התייחסה לתהליכים שנתפסים כשקופים: השפעות הטכנולוגיה על ביקורי יהודים בהר. העולם הווירטואלי, עדכונים מקוונים משני הצדדים, פלסטינים ויהודים, הופכים את הגיוס של קבוצות גדולות לפעול בענייני ההר לעניין קל מאוד. כל צד נגד הצד השני. העולם הווירטואלי מאתגר גם את ההיררכיות שהיו קיימות בעבר. הפסיקה ההלכתית ב-1967 נגד עליית יהודים להר התקבלה על ידי רוב הציבור הדתי. אך כיום, הזמינות של מגוון דעות והאפשרות להתייחס ברשתות החברתיות למגוון פסיקות של רבנים מאפשרת שבירה של ההיררכיות. בנוסף, המשטרה אוכפת את האיסור להיכנס להר עם סידורי תפילה, אך מצד שני אנשים מתפללים באמצעות הסמארטפון שלהם – דבר שאי אפשר למנוע אותו. יש קשר הדוק בין התפתחות טכנולוגית לגילויי אמונה ויחס לאלוהים כפי שניתן לראות בשתי פרשיות כמו מגדל בבל (שמשקף התגרות באל) ותיבת נח (שמשקפת הצלה על יד האל). עניין אחר הוא שיח הזכויות שאימצו כמה מפעילי ההר כמו יהודה גליק שמצא אוזן קשבת בקהלים רחבים וגם כניסת הפעילים בנושא הר הבית ללב הממסד הישראלי. כך איתמר בן גביר ויצחק קרויזר (בנו של הרב יהודה קרויזר, רב הישוב מצפה יריחו וראש ישיבת הרעיון היהודי שייסד מאיר כהנא, בה למד בן-גביר) כחברי כנסת ממפלגת "עוצמה יהודית" וגם ח"כ שמחה רוטמן שפעל בצד המשפטי לסייע לפעילי קבוצות הר הבית.

עמי מיטב (מורה דרך ומחבר ספר על העיר העתיקה: "מטר על מטר") – נכון שהר הבית נמצא בדיונים ברמות הגבוהות ביותר בישראל (כפי שציין ד"ר דוד קורן), אך האם היה דיון אמיתי על השאלה: מה אנחנו, הנציג הריבוני של העם היהודי בארץ ישראל – בכלל רוצים לעשות במקום הזה? עמי מסכים שלמשטרה יש תפקיד גדול וחשוב בהר הבית – יותר מכל גורם אחר. בעניין השליטה הישראלית בהר הבית, יש לנו עכשיו הרבה יותר יכולת שליטה ופיקוח לעומת התקופה שלפני 2015. ביקור בהר הבית בשנים האלה היה חוויה לא נעימה. אנשי המורביטאת ונשות המוראביטון הפריעו לעולים היהודים. מאז סוף 2015 הם סולקו מן ההר והחוויה של עלייה להר הפכה נינוחה ונעימה יותר. בעבר הוכשרו המסגדים החדשים באורוות שלמה ומתחת לאל-אקצא (בשנות ה-90) ללא שום פיקוח. בשנים האלה היה באמת אובדן שליטה. היום המצב טוב יותר. המשטרה ורשויות הביטחון מנווטות בין הצד היהודי לצד המוסלמי ומנהלות את המקום לא רע. אם כי קשה מאוד לנבא לאן יובילו תהליכים אלה.

ד"ר רמון סיכם באומרו שהניתוח של עמי מיטב נשמע משכנע ורציונאלי מאוד, אבל הדינמיקה של התהליכים במקום קדוש בעל עוצמה כזו, שיכולים להשפיע על כלל ירושלים, חלקים נרחבים מהחברה הערבית בישראל ומעבר להם היא בלתי צפויה. שינוי לטובת הצד היהודי בהר הבית יכול להשפיע על יחסי ישראל עם ירדן, האמירויות, מרוקו, טורקיה וארצות מוסלמיות אחרות, כמו גם על יחסי ישראל עם ארה"ב. בכל זאת, צריך לזכור שהיו כבר כמה "פיצוצים" סביב סוגיית הר הבית – ב-1990, ב-1996, בספטמבר 2000 לאחר ביקור אריאל שרון וכך גם בתקופת הרמדאן של 2021 ערב מבצע שומר החומות. צריך ללמוד ולחקור את המציאות המורכבת החדשה שנוצרה בהר – כולל תפילת יהודים. בניגוד להצהרות הפוליטיקאים יש שינוי מתמיד בסטטוס קוו.

תמונות מהאירוע

לרכישת עותק מודפס של מחקרו של ד"ר רמון "הר הבית / אל־אקצא: לקראת אובדן שליטה?"  לרכישה