ערב השקת המחקר - ״מעמד הביניים בירושלים: מאפיינים ומגמות״

ערב השקת מחקר 

״מעמד הביניים בירושלים: מאפיינים ומגמות״

מקובל לחשוב כי מעמד הביניים הוא "עמוד השִׁדרה" של החברה והכלכלה המודרנית. תרומתו של מעמד הביניים – לצמיחה הכלכלית, ליציבות החברתית ולחוסנו של המשטר הדמוקרטי – הוכחה על ידי חוקרים וחוקרות בעזרת ראיות ברורות. בערב עיון זה יושק המחקר ״מעמד הביניים בירושלים: מאפיינים ומגמות״. המחקר נכתב על ידי ניצן פייביש, חוקר בצוות חברה ואוכלוסיות במכון ועמית של תכנית קיימה של הקרן לירושלים. המחקר נערך בתמיכת עיריית ירושלים.

למחקר הוגדרו שלוש מטרות עיקריות. הראשונה היא הגדרת מעמד הביניים בירושלים, השנייה היא ניתוח שינויים בגודלו לאורך השנים תוך התמקדות בשלוש קבוצות אוכלוסייה מרכזיות בעיר – יהודים לא-חרדים, יהודים חרדים וערבים, והשלישית – מיפוי וניתוח של המאפיינים העיקריים של מעמד הביניים בירושלים בכלל, ובכל אחת מקבוצות האוכלוסייה בנפרד.

בערב העיון יוצגו ממצאים עיקריים מן המחקר ולאחר מכן יתקיים פאנל בהשתתפות חוקרות וקובעי מדיניות. הפאנל יעסוק בשאלות שונות, ביניהן – האם מעמד הביניים בירושלים הוא קבוצה הומוגנית המתעלה על החלוקה הדתית והאתנית בין האוכלוסיות בעיר, מה המשמעות של השינויים בהרכבו הסוציו-דמוגרפי של מעמד הביניים בירושלים ומה ניתן ללמוד על הדומה והשונה בין מעמד הביניים בירושלים למעמד הביניים בישראל. 

סיכום האירוע 

לאחר דברי פתיחה מאהוד פראוור, ראש צוות חברה ואוכלוסיות במכון, ניצן פייביש הציג ממצאים עיקריים ממחקרו.

בהמשך הערב, התקיים פאנל בהשתתפות חוקרות וקובעי מדיניות ובהנחייתה של ד"ר שרית בן שמחון-פלג, סמנכ"לית מחקר במכון. 

ד"ר שרית בן שמחון-פלג פתחה באומרה שישנה נטייה להסתכל על ירושלים ולומר שהיא מנבאת את מה שהולך לקרות בחברה הישראלית. הנחת הבסיס היא שחשיבותו של מעמד הביניים היא בכוחו החברתי והפוליטי, בנוסף לכלכלי. כוח של השתתפות אזרחית, יציבות חשובה לו כי יש לו מה להפסיד.

הרב יהושע פפר נשאל מה דעתו על האמירה שעלתה מהמחקר כי מעמד הביניים החרדי רוצה רווחה אבל לא משנה את ערכיו, כלומר לא בהכרח נפתח לעולם החילוני או הדתי-לאומי. הרב פפר השיב שהוא חולק על ניצן פייביש ושהנקודה המרכזית לדעתו היא כיצד מאפיינים את השינויים הכרוכים בכניסה למעמד הבינים. פפר צייין כי הוא גר כ-25 שנה ברמות א', וכאשר הגיע לשכונה לא היו משפחות עם רכב. היום באותה שכונה ובאותם רחובות קשה למצוא חניה. על פי הרב פפר רכב נהיה מאוד מקובל ושכיח בקרב המשפחות הללו ומכאן שרמת החיים מאוד עלתה. מצד שני ציין שישנו שינוי מגמה, והעלה את השאלה – מה קורה לאותם אנשים שנכנסים למעמד הביניים?

ניצן השיב על כך "הם רק יותר נהנתנים אבל אני חושב שכאשר אדם נכנס למעמד הביניים – לשלם מיסים זה עושה משהו לתודעה הפנימית של בני אדם. איך זה נראה? חבר שלי שאשתו אחות היה אברך קלאסי, התחיל לעבוד בעריכה תורנית. קיבל תלוש ראשון ואמר היי – אני עובד ויש לי תלוש ואני חרדי עובד, ואם אני כבר חרדי עובד אז יאללה. מה עשה? טיפול זוגי ומיני כמה קורסים והיום משתכר יפה. בא אליי לפני שבועיים ואומר – אני רואה את הטענות של הציבור הלא חרדי שאומרים שאנחנו משלמי המיסים מפרנסים את החרדים שאינם משלמים מיסים. הם צודקים! אני מרוויח ומשלם מיסים, למה שאני אפרנס חברה שיכולים לעבוד ולא עושים זאת? בתור אברך הוא לא היה אומר זאת. כאשר אתה נכנס לציבור העובד זה תורם לשינוי תודעתי. הוא חלק מהמערכת וילך לתאולוגיה אחרת שמשרתת את התפיסה הזו. כמובן לצד שמירה על ערכים חרדיים, אבל לא ערכים מעוותים של החברה החרדית.

יש כאן עוד עניין – איזה מחיר חברתי אתה משלם אם אתה שולח לביה"ס ללימודי ליבה, אבל ברור שהם יושבים על הגדר וחולמים על לימודי ליבה, וזה מה שמשפיע. השינוי יבוא משם, מלמטה.  ככל שהאוכלוסייה תשתנה גם המנהיגות תשתנה."

העיתונאית טלי פרקש נשאלה מה זה אומר מבחינתה להיות אישה חרדית במעמד ביניים. פרקש השיבה שמבחינתה "מעמד הביניים החרדי" אומר למעשה "גבר חרדי עובד". לטנעתה מדובר בשינוי תודעתי. פרקש הדגישה שבהקשר הזה, יש פה מעין "טרייד-אוף" שלא תמיד שמים לב אליו מבחוץ: אם אתה עובד ונהנה מהחיים כפי שהוזכר לעיל, אתה נדחק לשוליים בתוך החברה החרדית. בכך ישנו מעבר מהמעמד שנהנת ממנו, מההגמוניה החרדית, לסוג של שוליים ומשלם מחיר חברתי על הכסף שיש לך בבנק. מצב זה מוביל לכך שאדם חרדי עובד צריך להצהיר ולהזכיר בכל עת שהוא נשאר נאמן לאורחות חייו הקודמים.

פרקש: "יש תנועה שאני קוראת לה פרקטיקות של מעמד הביניים – גם אישה מזרח ירושלמית וגם אישה חרדית ילכו עם הכוס קפה הזאת בבוקר. השכלה כמובן, באוניברסיטה נפגשים אנשים ונשים אני חושבת לראשונה מכל גווני הקשת של האוכלוסייה בירושלים. אז הסיפור הזה של להיות במעמד ביניים והקשר שלו להשכלה זה מאוד משמעותי. בעיני חשוב להדגיש שהסיפור הוא לא רק כלכלי. יש קשר בין מספר ילדים להשכלה, דתיות לאומיות יולדות יותר לעומת ההשכלה – בהקשר החרדי, הלידות הן בדרך כלל יותר בשנות ה-20 ולא בשנות ה-30. כל הכניסה הזו והתהליך האקדמי, זה תהליך שקורה לתוך שנות ה20- או ה-30 וכנראה יש לזה השפעה. אני מניחה שככל שנשים יותר משכילות יש איזושהי התכנסות במספר הלידות. שורה תחתונה – איך זה משפיע שיש את השינוי המעמדי הזה שהגבר יוצא לעבוד? יש שתי תגובות שאני נתקלתי בהן – אחת זה נשים שאומרות שזה מפריע להן, כי היא עד עכשיו ניהלה את הכסף והוא עסק בעניינו, ופתאום יש פרטנר. והדבר השני – זה כן מחזיר חלוקת תפרידים מסורתית – גברים פחות עוזרים בבית כשהם עובדים.

ריהאם ג'אבר נשאלה האם בחברה המזרח ירושלמית מעמד הביניים הכפיל את עצמו, לעומת מה שראינו בחברה החרדית. ניצן שאל על הביטוי החברתי והפוליטי של הכפלת מעמד הביניים – אחד הדברים שהמחקר מראה היא נכונות גדולה יותר להשתלב בחברה הישראלית, אפילו עד כדי פניה גדולה יותר לקבלת אזרחות. ג'אבר נשאלה כיצד היא רואה את הקשר, מאחר שהיא עובדת עם הרבה מאוד אנשים שיוצאים לעבודה, והאם היא רואה את השינוי הזה קורה.

ג'אבר השיבה: "ממש התלבטתי, הרגשתי שלפעמים אני כועסת, איפה אנחנו כחברה ערבית? אתם אומרים חברה ישראלית ואני לא יכולה להתעלם מהמצב הפוליטי – פתאום הגיע הגדר וכל האתגרים והחסמים שמצאנו את עצמנו במצב מתחת לקו העוני. אני מנסה לקדם תעסוקה, לקדם אנשים מבחינה כלכלית וחברתית, והכל מתחבר להכל פוליטית – לא נוכל להפריד, פוליטי חברתי וכלכלי. ואז תכנית החומש הגיעה למזרח ירושלים והשפיעה באמת על האוכלוסייה. עכשיו הדגש הוא על נשים, אז יש השכלה אבל לא היא מוכרת ולכן היא לא מאפשרת להשתלב בהשכלה ולהעלות את רמת הפרנסה שלנו, ומאז תכנית החומש התחלנו הרבה תוכניות ואני לא יודעת אם התוצאות יציבות, אני כן יכולה להגיד שהגענו לשיפור.

השוני הגיע מהכיוון הפוליטי – הרשות הפלסטינית נפגעת ואנחנו מנסים להשתלב אבל עם חשדנות. מבחינת ההכנסה, כולנו יודעים ומבינים שהכנסה של אבא ואמא זה ממש משנה את שיטת החיים של כל משפחה. במזרח ירושלים כולנו קונים רכבים אבל זה לא אומר שאנחנו במצב כלכלי טוב, אבל יש עניין של תרבות ערבית – ביטחון חברתי תרבותי, ויש גם עניין של תחבורה ציבורית במזרח העיר."

ד"ר רמי נסראללה נשאל האם מעמד הביניים המזרח ירושלמי-פלסטיני באת גדל והאם זו רק תופעה כלכלית או שהיא גם חברתית? ד"ר נסראללה השיב שהמיקוד תמיד בסכסוך והודה לניצן על העיסוק בנושא אחר.

ד"ר נסראללה: "המפגש הזה מראה לי שהיהודים מנסים להרגיש טוב עם עצמם – 'הנה טוב להם איתנו'. אז זה לא נכון. איבדנו את החברה האזרחית עם הקמת הרשות הפלסטינית ובעצם המעמד הבינוני התמקד בחברה האזרחית שהייתה אחראית על הפונקציה של היומיום שלנו. מאז אוסלו ולא הגדר, יש נתק מוחלט כי ירושלים בעצם עברה במובן מסוים מחוץ לירושלים, לא לרמאללה בהתחלה, היו פרברים עירוניים, ועם אבו מאזן רמאללה הפכה להיות המטרופולין של ירושלים ומה עשו ירושלמים? עברו – במובן הכלכלי. זה חשוב להדגיש בהקשר של מעמד בינוני פלסטיני – הוא לא יכול להיות מוגבל בלבד לצריכה ולהשכלה.

יש גם דיסאינפורמציה לגבי הסקטור הלא פורמלי – יש אנשים שעובדים בגדה והם לא חלק מהנתונים הללו. צריך לפתח כלים של הצלבת של מחקרים שונים. אפילו את המבנה החברתי כי מזרח ירושלים זה לא מקשה אחת, יש את האליטה האורבנית המסורתית – אני גדלתי בואדי ג'וז שזו שכונה בינונית-גבוהה. גם שכונות כמו אבו-תור הייתה בינונית אבל היום היא סלאמס. המעמד הבינוני היום זה אזור בית חנינא ובית צפאפא, ויש את האליטה האורבנית המסורתית והמבנה החברתי המשפחתי השייכותי – אם אני בן כפר, נגיד אני גר בשועפאט ואומרים לי אתה זר – למה? כי אני ירושלמי עירוני אבל באתי לגור בכפר שלהם. אפילו את הדרום לא הכרנו בהתחלה, בית צפאפא, צור באהר – בהתחלה היו יותר קשורים לבית לחם.

ירושלים של מעמד בינוני גבוה, לא הייתי אומר אליטה, כי מ-48 אין ממש אליטה, לא תרבותית ולא כלכלית ולא חברתית במזרח העיר, הם נטשו. אז יש הדרדרות. חשוב להבין את הצד הפלסטיני, לא בראיית תכנית החומש וכו', זה יותר מדי פשטני כי יש אינטרס והוא ירושלים – אנחנו 40 אחוז מהאוכלוסייה בעיר והגיע הזמן שתתמקדו במוקדי הכוח של ירושלים. אם שואלים אנשים בעירייה מה המודל הכי טוב של השתלבות – אז אומרים לך צור באהר, אבל צור באהר זו פריפריה של ירושלים עם כל הכבוד. צר לי כשאני רואה את זה. כמה שנים הייתי במכון ירושלים? מ-96 ואנחנו הקמנו את הפורום הראשון שעסק במטרופולין ירושלים."

בהמשך לכך, ד"ר בן שמחון-פלג אמרה: "כל השינויים האלו שקורים גם בחברה החרדית ובמידה מסוימת גם בחברה הערבית, עולה מאוד חזק הפרגמטיזם, לאו דווקא שינוי זהותי, אבל יש הרבה רצון או שימוש בכלים של המערכת הישראלית כדי להסתדר." ד"ר בן שמחון-פלג שאלה: "האם מעמד הביניים יכול "לשחק" מול העירייה או המדינה ומה התפקיד האזרחי של מעמד הביניים בכל אחת מהחברות, שכן בירושלים מעמד הביניים גדל אבל ההרכב שלו השתנה וזה משמעותי בהסתכלות שלנו על המדינה. מה התפקיד החברתי והפוליטי שלו?"

לכך השיב ד"ר מריק שטרן: "אני חושב שקודם כל יש בשורה אחת טובה – יש התברגנות בירושלים ודווקא במגזרים שהיו עד עכשיו מתחת לקו העוני זו בשורה נהדרת. העיר הזו בעיני תצמח רק מתוך ההתחזקות של התושבים שחיים בה. הירידה בשיעור העוני מ-80 אחוז בסוף שנות האלפיים ל-60 אחוז במזרח ירושלים – אלו בשורות חשובות למגזרים עצמם ואני חושב שגם לעיר עצמה. וכן לגבי שאלת ההשפעה אני מצטרף לביקורת שהייתה פה – אין לי ספק שזה משפיע אבל השאלה איפה אנחנו מחפשים את ההשפעה הזאת. בין אם אצל החרדים או הפלסטינים כנראה שהשאלה היא מאוד מורכבת כי הזהות הפוליטית יכולה להתחדד כשיוצאים למרחב שונה. הזהות האזרחית היא חשובה – כלומר מי אני כאזרח – אם אני מכניס כסף אני נכנס להלך הרוח הגלובלי של צריכה – פתאום אנחנו בונים מסלול קריירה וזה שינוי תודעתי. ברמה האישית אני חושב שזה תהליך שהוא תורם לאנשים ואנחנו צריכים אוכלוסיות מועצמות בעיר הזאת. אנחנו רוצים אזרחים חזקים שיש להם יכולת. אם אנחנו מחפשים ישראליזציה אני לא חושב שנמצא את זה שם, כי בהקשר של מזרח העיר נגיד בצור באהר, יותר קל להם להיות במרחבים ישראלים אבל הם לא בהכרח במעמד הביניים. דבר שני למשל הגבעה הצרפתית וקניון מלחה – שניהם ממחישים את האימפקט של התהליכים האלה על העיר, שני המקומות האלו התחילו כמקומות ליהודים לא חרדים, והיום הם מעורבים ושניהם על הציר הזה של זהות בורגנית.

מילה אחרונה לגבי החילונים – זה הצד השלישי. האוכלוסייה החילונית נחלשת בעיר – תחושת השייכות שלהם נפגעת, מה שמחזק את התפיסה שלהם כמיעוט בירושלים, זה קשור לתפיסה הכללית שלהם וזו תעודת עניות לסיפור הזה כי אם לא נעצור את הנזילה החילונית מירושלים זה גם ישפיע כלכלית על העיר כי עדיין החילונים או הלא חרדים הם השדרה הכלכלית והניהולית של העיר והם הצרכנים של הרבה מהסוחרים שעובדים ומועסקים, וההיעלמות או המשך הקיטון היחסי, אלו בשורות כלכליות רעות לכל העיר. וזה תמרור אזהרה שצריך להרים פה לצד הבשורות הטובות."

לכך הגיב אבנר סעדון: "זו הדרך שלנו להבין טוב יותר, מצד אחד אנחנו רוצים מכנה משותף אבל מבינים שיש הרבה שונות, אבל דווקא מעמד הביניים היא זווית שונה כדי להבין שהחברה העברית היא לא מקשה אחת כמו גם החרדית. צריך להבין שיש מרכיבים של תרבות צריכה. ההיבט המחקרי – השילוב שבין מחקר כמותני ואיכותני זה פנטסטי, העירייה רוצה לראות עוד כאלה, שיכולים מצד אחד לדבר בשפה של בנק ישראל והלמ"ס, ולצד זה להוסיף את הפריזמה האנושית. דוגמה טובה אחת למעמד ביניים – צריכה באינטרנט. ניצן חידד את הסוגייה – זה משמעותי, בבני ברק דובר על צריכה משמעותית של צעירות חרדיות – זה חלק מהשינוי התודעתי של המרחב. אנחנו רוצים לעודד פה צריכה, האוכלוסיות שפעם היו צורכות בירושלים היום צורכות באינטרנט וזה משנה לנו. למשל מסעדות – בבית חנינא בשבת אפשר למצוא אוכלוסייה יהודית וחוץ ירושלמים ומקומיים שיכולים לבלות ביחד – האם זה טוב או רע? בסוף אנשים מצביעים בכסף."

תמונות מהאירוע