הישארו מעודכנים
סגור
11 פברואר

| 2020 | 09:00

יום דיונים – מחקרי החלטה 3790 לפיתוח חברתי כלכלי של מזרח ירושלים

  • למוזמנים בלבד
  • מכון ירושלים למחקרי מדיניות, רד"ק 20
  • למוזמנים בלבד
  • מכון ירושלים למחקרי מדיניות, רד"ק 20
יום דיונים – מחקרי החלטה 3790 לפיתוח חברתי כלכלי של מזרח ירושלים

במשך יום דיונים מרוכז, הוצגו חלק ממחקרי מכון ירושלים לשנת 2019, בנושא ליווי החלטת הממשלה 3790 לפיתוח חברתי כלכלי של מזרח ירושלים. בדיון נכחו בכירים מהמשרד לענייני ירושלים ומורשת, אשר אמונים על הוצאת החלטת הממשלה לפועל, וכן בכירים מעיריית ירושלים וממשרדי ממשלה שונים, המעורבים בביצוע החלטת הממשלה.

אחת מן המטרות המרכזיות של יום הדיונים היתה לקבוע את ערכי הפתיחה של המדדים המלווים את החלטת הממשלה, לעומתם יבוצעו השוואות נתונים עתידיות. החלטת הממשלה התקבלה במאי 2018 והשנה הראשונה לביצועה בפועל היא שנת 2019, לפיכך, ה31.12.2018 היא נקודת האפס אליה אנו מתייחסים.  

חוקרי המכון ריכזו מדדים – אינדיקטורים, שמשרטטים את תמונת המצב הנכונה לסוף שנת 2018 בהיבטים שונים בשלושה דו"חות אינדיקטורים בתחומים: תעסוקה וכלכלה, חינוך, תכנון ותשתיות. דו"חות אלו הוצגו ביום זה, והתקיים דיון שמטרתו לייצר יישור קו בין השותפים לגבי נקודת הפתיחה, וכן לגבי מתודות האיסוף, מצאי נתונים קיים וחסר ושיקולים בבחירת האינדיקטורים למעקב. נוסף על דו"חות אלו, המספקים נתונים, הוצג מדד כושר ההשתכרות וכן מחקר עומק שנערך על תחום החינוך הבלתי פורמלי במזרח ירושלים.

בכל שנה משנות יישום התכנית ייאספו נתונים מעודכנים, וכך תהיה אפשרות לאתר ולשרטט מגמות שיתרחשו במזרח ירושלים במהלך שנות פעילות תכנית החומש.

פתיחה: אתגר הנתונים

ליאור שילת – מנכ"ל מכון ירושלים למחקרי מדיניות

היציאה לדרך בליווי החלטת ממשלה 3790 וקביעת ערכי המדדים להשוואה עתידית, מתרחשת על רקע פערי ידע ונתונים משמעותיים בנוגע למצב הקיים בפועל במזרח ירושלים. משרדי הממשלה וגופים ציבוריים אחרים התקשו לאורך השנים לאסוף נתונים במזרח ירושלים. כך, לדוגמא, במפקד 1967, נפקדו מרבית שכונות מזרח ירושלים, אך לא נפקדו תושבי מחנה הפליטים שועפאט. מפקדים שנערכו מאז לא אספו נתונים במזרח ירושלים באותה רמת דיוק וסקרים שונים שנערכים על כלל אוכלוסיית ישראל מתקשים לייצר תמונה מהימנה של המצב במזרח ירושלים, מסיבות שונות.

דוגמא טובה לפערי נתונים מצויה בניסיון להציג אינדיקטור בנושא אבטלה ועוני במזרח ירושלים. נתוני דו"ח העוני של הביטוח הלאומי ל-2018 מצביעים על ירידה משמעותית בהיקפי העוני במזרח ירושלים לעומת שנים קודמות. בבחינה של הנתונים המנהליים לשנה זו הסתבר שאמנם גם הם מצביעים על ירידה בשיעורי העוני, אולם הירידה הנשקפת מהם מתונה הרבה יותר.

נראה כי, בין היתר, בשנת 2018 גודל הדגימה בסקר במזרח ירושלים היה קטן במחצית מגודל הדגימה ב-2017, דבר אשר בסבירות גבוהה הוביל להטיות וייצוג שגוי של האוכלוסייה (ראו: דברי הסבר דוח הביטוח הלאומי: עמוד 14). הדגימה החסרה והממצאים השונים מהידוע לגבי אוכלוסייה זו, הובילו להתלבטות בביטוח הלאומי האם להכליל נתונים אלו בדו"ח. לבסוף הוחלט להכלילם, תוך ציון ההסתייגויות.

בשורה התחתונה, לדברי שילת, איסוף הנתונים אודות מזרח ירושלים מספק אתגרים רבים לרשויות הישראליות, דבר אשר כמובן מקשה גם על קבלת ההחלטות המושכלות לגבי המדיניות הרצויה. בדו"חות האינדיקטורים ששימשו כבסיס לדיון מבקש מכון ירושלים לספק נתונים מדוייקים ומוסכמים ככל האפשר, וכן לייצר הסכמה על נתוני הבסיס, טרם התחלת הפעילות במסגרת החלטת הממשלה 3790. כל זאת על מנת לאפשר למקבלי ההחלטות ולגופי הביצוע לעקוב אחר שינויים שיתרחשו במזרח ירושלים במהלך שנות פעילות התכנית, ולדייק את פעולותיהם בהתאם.

מצגת


אינדיקטורים לכלכלה ותעסוקה 

נדב כספי וימית נפתלי

נדב כספי, כלכלן ויועץ למכון, הציג את האינדיקטורים הנבחרים.

תעסוקת נשים זה חשוב – אך אסור לנו לפספס את הגברים

 

החלטת הממשלה הגדירה יעד של העלאת שיעור ההשתתפות של נשים ערביות במזרח ירושלים ל-75% מזה של נשים ערביות בישראל.  לדברי כספי יש בעייתיות ביעד זה – בשנת 2018 עמד שיעור ההשתתפות של הנשים המזרח ירושלמיות על 25%, בעוד ששיעור הנשים הערביות בישראל עמד על 40%, כלומר – נק' הבסיס ביעד המוגדר, ממנה התחילה לפעול החלטת הממשלה, היא 62.5%. יש לקחת בחשבון שכל עלייה בשיעור ההשתתפות של נשים ערביות בישראל (שמגמת ההשתתפות שלהן בעלייה מתמדת) משפיעה גם היא על עמידה ביעד זה, ולא רק מאמצי הממשלה במזרח ירושלים. בנוסף, כספי מציע גם:

"לפקוח עין על נושא הנשים, אך להקפיד לא להזניח את מדדי הגברים – הרי אם תהיה הפסקה של עבודתם, יצא שכרנו בהפסדנו."

בבחינת שיעור השתתפות גברים ערבים בכח העבודה – ניכר כי הוא דינמי ואף מצוי בירידה, ועל כן מעקב אחר נתוני תעסוקת הגברים במזרח ירושלים הוא אקוטי. לדברי כספי, במבנה הנוכחי של המערכת הכלכלית והתרבותית, יש למשק בית ערך גדול יותר בעבודת הגברים, ולו רק מכיוון שנשים פעמים רבות עובדות ומרוויחות פחות ממשרה מלאה. לאור זאת המלצת צוות המחקר היא להוסיף יעדים לביצוע ומדדים למעקב, בנושא שיעור השתתפות גברים בשוק העבודה וכן בנוגע לשיעורי אבטלה.

בהקשר זה הוזכר כי הועדה המתמדת, אשר מנהלת ומלווה את פעילות הממשלה במסגרת החלטה 3790,  מוסמכת להוסיף יעדים שאינם מופיעים בהחלטה.

הערבים במזרח ירושלים מוציאים 20% פחות למשק בית, לעומת יהודים בירושלים ולעומת ערבים בישראל

בהקשר ליעד הכלכלי שהוצב- של גידול בהכנסות משק הבית,  הסביר כספי שגם כאן לא הוצב יעד ברור בתכנית הממשלתית ויש לקבוע אותו מפורשות, באופן ספציפי ומדיד. על פי חלק מנתוני הרקע העוסקים בתחולת עוני, נמצא כי 77.5% ממשפחות מזרח ירושלים מצויות מתחת לקו העוני. בנוסף, הערבים הם 38% מתושבי העיר אבל הם יותר מחצי מזכאי הבטחת הכנסה בירושלים.

ביעד נוסף שהציבה התכנית הממשלתית- גידול של הכנסות העירייה מארנונה עסקית ב-20%, כספי טען שהמטרה צנועה מידי. זאת כיוון שמגמת גידול הכנסות העירייה חיובית ואנחנו כבר עומדים ביעד. נציגי העירייה שהשתתפו בדיון ביקשו לדייק ולהסתכל על נתוני חיוב לעומת נתוני גבייה בפועל (נתוני ביצוע לעומת נתוני צפי), וכן לבדוק את העמידה ביעד בניקוי גידול טבעי של מחירי ארנונה. עוד יש צורך לדייק ולהכריע האם אזור התעשייה עטרות, שכלול באזור הסטטיסטי של כפר עקב, נכלל או מוחרג מנתוני הארנונה העסקית למעקב.

"מה זה משנה למדוד פריון? ממילא יש הרבה עבודה בשחור במזרח ירושלים"

במענה לשאלה מהקהל בנוגע ל"עבודה בשחור" במזרח ירושלים, השיב כספי:

אנחנו יודעים שיש הרבה עבודה בשחור במשק הישראלי באופן כללי. אין דרך לאשש או לסתור את הדעה הקדומה שבמזרח ירושלים יש יותר עבודה שחורה מאשר באוכלוסיה הכללית. יש לזכור שלאוכלוסיות מבוססות יש אינטרס גבוה יותר לעבוד בשחור. זאת כיוון שהן משלמות מיסים יותר מאוכלוסיה חלשה. באופן כללי, נושא העבודה בשחור והדעות הקדומות מאפיין לא רק את הארץ, אלא גם נמצא בשיח בעולם, וגם שם בעייתי למדידה ומחקר. 

מצגת


מדד כושר ההשתכרות

נטע פורזיקי וד"ר שרית בן שמחון- פלג

ד"ר שרית בן שמחון- פלג פתחה והסבירה כי החלטת הממשלה מציבה מטרות כלכליות שונות, אך למעט שם התכנית, אין בה הגדרה של מטרת על. עוד הוסיפה ד"ר בן שמחון שכצוות המחקר המלווה, מטרת המכון היא לחשוב על מודל שיעזור לעקוב אחר התקדמות בהגשמת מטרות התכנית, ולפיכך בחרנו מדד אשר מציב מצפן כלכלי, אך גם נוגע בתחומי הפרט, ועונה לשאלה מה קורה לפרט המזרח ירושלמי בעיניים כלכליות. לצורך קיום המחקר, אנחנו יושבים על נתוני פרט בחדר המחקר של הלמ"ס. 

נטע פורזיקי הציגה את המודל: 'מדד כושר ההשתכרות' והתהליך המחקרי של פיתוחו עד כה: התכנית הממשלתית נועדה להגדיל את יכולת ההשתלבות של תושבי מזרח ירושלים בחברה ובכלכלה הישראלית וכן לחזק את חוסנה הכלכלי והחברתי של הבירה כולה. שאלת המחקר היא מה משפיע על יכולת ההשתלבות וצמצום הפערים, ובאיזו מידה?

השתלבות והכנסה: רמת העברית מוביליות בין דורית ופערים מגדריים

פורזיקי הסבירה כי מדיווח עצמי של תושבי מזרח ירושלים, אנו למדים שרבים חשים כי רמת העברית שלהם נמוכה וכי הדבר פוגע ביכולת השתלבות שלהם בשוק התעסוקה. מנגד, פריון הילודה נמצא במגמת ירידה, אינדיקטור הידוע כקשור להשתלבות בתעסוקה. גם שיעורי התעסוקה ורמת ההשכלה עולים ולמרות זאת, ההכנסה במזרח ירושלים נמוכה מאוד. אם כך, יש הכרח לבדוק אילו מאפיינים משפיעים על ההכנסה של תושב מזרח ירושלים, בכדי להבין מהן הדרכים בהן ניתן להעלות את רמת ההכנסה.

אורן הלר – חוקר בתחומי מוביליות בין דורית בישראל, בדק עבורנו את נושא המוביליות במזרח ירושלים, כאשר הכוונה לבדוק מה הקשר בין רמת ההכנסה של ההורים לרמת ההכנסה של ילדיהם. ניתן לראות כי לפי המחקר שלו, ישראלי שגדל במשפחה שבה ההכנסות הן באחוזון 25, צפוי להיות בבגרותו באחוזון שכר 45, בעוד שמזרח ירושלמי מרקע דומה צפוי לטפס רק לאחוזון 32 , ואישה מזרח ירושלמית צפויה לרדת לאחוזון 19. זו תוצאה מעניינת אשר יכולה להסביר כי הפערים הכלכליים במזרח ירושלים נובעים ממצבו הכלכלי של הדור הקודם. במחקר זה הבין צוות המכון כי המדד הבוחן מוביליות בין-דורית, מעניין ככל שיהיה, הוא מדד מוגבל. מאד מעניין להסתכל עליו, אך קשה לגזור ממנו מדיניות, ולכן יצר צוות המחקר מדד חדש – מדד כושר ההשתכרות.

מדד כושר ההשתכרות: קל לכימות ופשוט למעקב

מדד כושר ההשתכרות הוא מודל רגרסיה, בה המשתנה התלוי שנבחר הוא שכר הפרט. בחרנו בשכר כיוון שהוא אינדיקטור שיכול לשקף שיפור כלכלי ושיפור ברמת החיים. כמו כן, זהו מדד כמותי שקל לחשב. יתרונו של המדד שפותח הוא שאפשר להכניס בו אינסוף משתנים, ולחשב אותם באופן שיבהיר לקובעי המדיניות איפה יותר כדאי להשקיע וכמה, על מנת ששכר הפרטים יעלה. המודל מאפשר השוואה בין ערביי ירושלים לערביי ישראל, או לאוכלוסייה הכללית.

למדד נכנסים משתנים וגורמים אשר מוכרים מהספרות המחקרית כמשתנים אישיים אשר משפיעים על רמות שכר, ולצידם נכנסים משתנים ייחודיים לתושבי מזרח ירושלים. באמצעות המודל ניתן יהיה לחשב את הבטאות, המקדמים של הגורמים השונים (המשקולות), המציינים עד כמה כל גורם משפיע על שכר. חישוב המשקולות שיעשה במהלך המחקר, הוא אשר יכריע את סדרי העדיפויות בתכנון ובביצוע כלי מדיניות שונים במזרח ירושלים. אבנר סעדון, מנהל האגף למדיניות ותכנון אסטרטגי בעיריית ירושלים, בירך על המהלך ואמר כי "היכולת למצוא את הבטאות הנכונות היא מפתח אופטימי, אשר יכולה להכתיב את מאמצי המדיניות בכיוון מדוייק"

מצגת

 

 


אינדיקטורים לתשתיות ותכנון

יאיר אסף-שפירא

החלטת הממשלה קבעה יעדים בתחום התשתיות והתכנון בנושאי תכנון ורישום מקרקעין, תחבורה, ושיפור השירות לאזרח:

תכנון ורישום מקרקעין

כידוע, שטחי קרקע נרחבים במזרח ירושלים אינם מוסדרים. בשנים הקרובות, עם המעקב על יישום החלטת הממשלה, נוכל לראות כמה מהשטח יוסדר לאורך חיי התכנית.

שטחים לתעסוקה

נתוני השטחים המוקצים לתעסוקה מגיעים משני מקורות: נתוני תכניות בשלבי אישור שונים, ונתוני שטחי תעסוקה קיימים (נתוני ארנונה שאינה למגורים). העיון במספרים מלמד אותנו מהם שטחי התעסוקה העתידיים/ פוטנציאליים במזרח ירושלים, שיתקיימו כאשר תכניות בניין העיר יצאו לפועל. חשוב לשים לב כי המשמעות עבור תכניות המצויות בסטטוס 'בתהליך הפקדה' היא שהן מתקדמות יותר בתהליך מאחרות. מכך ניתן ללמוד מהם השטחים שצפויים להתממש בעתיד הנראה לעין. לגבי סטטוס התכניות שפורסמו 'לאישור' – חוקרי המכון בודקים נתונים אלו בימים אלו, ומעריכים שבשנה הקרובה נדע מה מתוך הדברים שאושרו, יצא לפועל ומומש במציאות. 

תחבורה ציבורית

המצגת מציגה 'תמונת מצב אפס', בייסליין לנושא זמני הגעה משכונות מרכזיות במזרח ירושלים לאזורי מסחר ותעסוקה מרכזיים בירושלים – באמצעות רכב פרטי ותחבורה ציבורית. הנתונים מבוססים על מדידה של מספר ימים ושעות בגוגל מאפס. הם לא מדוייקים, אולם הם מועילים בשרטוט תמונת המצב העכשווית. ככל שתכניות תחבורה בכלל ותחבורה ציבורית בפרט יתקדמו במזרח ירושלים, נצפה לראות שינויים בזמני ההגעה, ומדידה תקופתית של הנתונים מאותו המקור, תוכל להצביע על מגמות של שינוי, במידה ויחולו כאלו. מפות החום של זמני ההגעה מאפשרות לזהות נקודות חשובות ופוטנציאליות לשיפור זמני הנסיעה. לדוגמא, שכונת ג'אבל מוכאבר ושכונת תלפיות סמוכות אחת לשניה, אך זמן ההגעה הנוכחי ביניהן בתח"צ הוא 34 דקות. תכנון קו אחד בין שתי השכונות צפוי לחצות את זמן ההגעה הנוכחי למחצית. כאמור, מדידה שנתית תעזור להבין האם מרכזי תעסוקה שונים הופכים נגישים יותר בעקבות שינויים תחבורתיים שיחולו בשטח. צוות המחקר התבקש להוסיף מספר אזורים, וכן לייצר מדד נגישות, אשר מנרמל את אזורי התעסוקה מול גודל השכונות.

זמני הגעה- מפה אינטראקטיבית 

זמני הגעה – מסקנות עיקריות:
  • זמני ההגעה הארוכים ביותר הם להדסה עין-כרם ולאזור התעשייה עטרות. הנתונים מראים כיצד אזור התעשייה עטרות לא מחובר לשכונות דרום העיר, וכיצד קיים קושי מכל שכונות מזרח ירושלים להגיע לבית החולים הדסה עין כרם. עם זאת חשוב לציין שהפתרון בדרך- הארכת הקו האדום של הרכבת הקלה נמצאת בביצוע, וקיומו של הקו יקצר משמעותית את ההגעה להדסה מהשכונות הצפוניות, בדגש על בית חנינא ושועפאט, וגם למרכזיות – שייח ג'ראח.  
  • זמני ההגעה מכפר עקב הם הארוכים ביותר, בעקבות בידודה של השכונה.
  • אל מרבית היעדים שנבחנו הייתה ההגעה ברכב פרטי מהירה יותר מאשר בתחבורה ציבורית (בממוצע- שימוש בתחבורה ציבורית אורך כ-9 דקות יותר).
הזדמנויות בתחבורה הציבורית

התחבורה הציבורית בירושלים פועלת בעיקרה על ציר צפון-דרום, וחסרה קווים הפועלים בין מזרח למערב. הרכבת הקלה היא קו מזרח – מערב, וקיומה יצר שינוי מהפכני בתחבורה הציבורית בירושלים. יש לתת לכך את הדעת ולהמשיך למצות את הפוטנציאל הטמון בקווי מזרח-מערב, אשר באפשרותם לייצר שינוי מציאות באמצעים פשוטים יחסית.

רב קו

חוקרי המכון התכוונו לעקוב אחר הטמעת השימוש ברב קו: הקמת תחנות טעינה, נתוני מעברים בין קווים ועוד. כיוון שהמהלך נעצר, כרגע אין משמעות לנתונים, ומחכים שההטמעה תתחדש, בתקווה להציג מגמות התקדמות.

שיפור השירות לאזרח 

מבני ציבור

המצגת מציגה את תמונת המצב כיום, לפיה שטחי ציבור לנפש בשכונות היהודיות גדולים פי שניים מאשר בשכונות הערביות. בנוסף, גם בשטחי הציבור הממלאים את ייעודם, קיים לעיתים (בדומה למצב בירושלים המערבית ובישראל בכלל) תת-ניצול של השטח, כגון בנייה של מבני ציבור בקומה אחת, או שטח חורשה בתוך המגרש הציבורי. בשכונות מסויימות יש שטחי ציבור מועטים מאוד או לא קיימים כלל – דוגמת מחנה פליטים שועפאט.

טיאוט מכני

במזרח ירושלים מטואטאים הרחובות במשך 2.1 ימים בשבוע. בעוד במערב העיר הממוצע עומד על 2.9 פעמים בשבוע. במפות ניתן לראות כיצד נראה טיאוט הרחובות בשכונות סמוכות – יהודית וערבית. כך לדוגמא, בעוד שבשכונות כגון גוננים ופסגת זאב מטואטאים רחובות קטנים כגדולים, בשכונת בית חנינא מטואטאים הצירים הראשיים בלבד. 

 

תלונות למוקד העירוני
בחינה של נתוני הפניות למוקד 106 מלמדת שככל ששכונה מבוססת יותר כלכלית, כך מתקבלות לגביה תלונות רבות יותר במוקד העירוני.

 

השוואה בין פניות ממערב העיר ופניות ממזרח העיר מעלה כי על כל 10,000 תושבים בשכונות יהודיות מצטברות 12.5 תלונות ביום, לעומת 2.5  תלונות ביום בלבד לכל 10,000 תושבים בשכונות הערביות. ברור כי הדבר קשור לסוגיות במיצוי זכויות, באמון במערכת ובנכונותה לפתור בעיות וכן בקשיים טכניים הקשורים בשמות הרחובות ועוד. הועלתה הצעה לנרמל את מספר הפניות ביחס למספר התושבים, וכן לעקוב אחר SLA – זמני הטיפול בפניה.


אינדיקטורים בתחום החינוך

את המושב פתח בדברי ברכה מר מרדכי בניטה, מנכ"ל המשרד לענייני ירושלים ומורשת, שאמר:

מחקרי המכון משמשים ככלי עזר חשוב מאד בעבודה השוטפת של המשרד. ממכון ירושלים למדתי לצטט שירושלים היא העיר החרדית והעיר הערבית הכי גדולה בארץ. נושא החינוך חשוב מאד ואנחנו מקדישים מרץ רב וזמן רב לדיונים בנושא. אנחנו שואפים שההורים במזרח ירושלים ירצו לשלוח את ילדיהם לבתי הספר שמלמדים את התכנית הישראלית, שיראה להם ששם החינוך הוא טוב, וששם יש אופק. זהו לא נושא פוליטי, בסוף ההורה בוחר את מה שנראה לו הכי טוב לילדים שלו.

יאיר אסף-שפירא

גופים רבים עוסקים בנתוני החינוך במזרח ירושלים. המקורות מגוונים ולא תמיד אחידים: מנח"י, משרד החינוך, למ"ס ועוד. 

נתוני פריון – חושפים תופעה דרמטית עבור מערכת החינוך

חשוב להתחיל בנתוני פריון, אשר הינם משמעותיים עבור מערכת החינוך: מדד פריון מציג את מספר הילדים שאישה צפויה ללדת במהלך חייה. מספר הילדים לאישה ערבית ירושלמית ולאישה ערבית בישראל נמצא במגמת ירידה, ועומד כיום על כ-3 ילדים לאישה. עניין זה יוצר מצב בו שכבות הגיל באוכלוסיה הרלוונטית למערכת החינוך במזרח ירושלים לא משתנות הרבה: כ-8000 ילדים בשנתון. עבור מערכת החינוך, מדובר בתופעה דרמטית: אם שכבות הגיל לא גדלות משנה לשנה, אנחנו לא צריכים לרדוף אחרי הזנב של עצמנו כדי להדביק את קצב הגידול באוכלוסייה. בכך משתנה לחלוטין המצב הניהולי – לדוגמא נושאים של אספקת שירותים, ניהול המערכת, בניית כיתות, הכשרת מורים ועוד.

נשירה מלימודים במזרח ירושלים

במבט על נתוני כל שנתון בנפרד, ניתן לאתר את הפער בין הילדים שנמצאים במסגרות חינוכיות ידועות לעומת גודל אוכלוסיית הילדים בפועל. כך למשל, במבט על נתוני כיתה א' במערכת הישראלית, רואים הפרש של כ- 2000 ילדים בין מספר התלמידים לגודל השנתון. מכך ניתן להסיק שילדים אלו לומדים במסגרות פרטיות, וחלקם כנראה אף מחוץ למערכת. בין כיתות ב' לח' – הפער בין כמויות תלמידים לגודל האוכלוסייה הולך ומצטמצם, ואילו בכיתה ט' ישנה קפיצה חדה ועלייה בפערים. מהתבוננות בנתונים, אנחנו יכולים להניח שבנתונים אלו לפחות בחלק גדול מהמקרים מדובר על נשירה. עם זאת, אנחנו רואים שכמויות הילדים שהגיעו  לכיתה י"א, נשארו יציבות גם בכיתה י"ב, ומזה אנחנו לומדים שבגדול – תלמידים שכבר הגיעו לכיתה י"א, יסיימו לרוב את לימודי התיכון, דבר שמקבל חיזוק גם בנתוני הנשירה שיוצגו בהמשך.

בין בתי הספר המוכשרים שאינם רשמיים לבתי הספר הרשמיים:

ככל שעולים בשכבות הגיל – מוצאים יותר תלמידים בבתי הספר הרשמיים במזרח ירושלים. זוהי המגמה שנצפית בנתונים לאורך שני החומשים האחרונים. ציון רגב, שמנהל במנח"י את תכנית החומש בחינוך במזרח ירושלים, ציין שאחד ההסברים לכך הוא שבשנים האחרונות יש בינוי מואץ של כיתות במזרח ירושלים, ונבנים כ- 5 בתי ספר רשמיים חדשים כל שנה. ד"ר דוד קורן,  שמנהל במחוז ירושלים של משרד החינוך את תכנית החומש בתחום החינוך במזרח ירושלים, נימק שבשנים האחרונות איכות בתי הספר הרשמיים עולה ומשתפרת לעומת בתי הספר במעמד מוכש"ר, ואיתה גם תפיסת הציבור את הלימודים במערכת הרשמית.  איימן ג'בארה, מנהל בית ספר צפאפא לשעבר וכיום מפקח רשותי מזרח י-ם​ במחוז ירושלים של משרד החינוך, טען כי הנימוק המרכזי למגמה זו הוא אחר: ביסודי שולחים ההורים ממזרח ירושלים את ילדיהם לבתי הספר המוכש"רים משום שאלו נחשבים נוקשים יותר וכן ככאלו שמספקים ידע עשיר בערבית, ובסיס זהותי חזק יותר, בין היתר באמצעות התהוג'יי (תכנית הלימודים הפלסטינית), ובשלבים מאוחרים יותר מעבירים ההורים את ילדיהם למערכת הרשמית משיקולים פרקטיים, של רצון להקל על השתלבות ילדיהם במשק העבודה הישראלי.

חינוך טכנולוגי

אחד היעדים שנקבעו בהחלטת הממשלה הוא עלייה מ-11% זכאים לתעודת בגרות טכנולוגית ל-33%. צוות חוקרי המכון לא מצא נתון המעיד על 11% זכאים בשנת קבלת החלטת הממשלה, אלא רק ל-12% השתתפות בלימודים טכנולוגיים. מומלץ לועדה המתמדת לחזור ולהבהיר את הנתון המקורי ואת היעד שנקבע.  נציגי המשרד לירושלים ומורשת העירו שחוסר נוסף ביעדים הוא בתחום החינוך המיוחד, אשר לא זוכה להתייחסות בהחלטת הממשלה, וביקשו מצוות המכון לספק אינדיקטורים לתחום, בכדי שיהוו בסיס לקביעת יעדים.

מצגת


בשלב זה של היום, לאחר שהוצגו כל דו"חות האינדיקטורים, התקיים דיון במצב האפס ממנו תתחיל המדידה השנתית ובנתונים החסרים, הוצג מחקר שנערך בתחום החינוך הבלתי פורמלי. מטרת המחקר היא לבחון את הנעשה בחינוך הבלתי פורמלי במזרח ירושלים במסגרת החלטת הממשלה, על רקע יעדי התכנית, המטרות והיתרונות המוסכמים בספרות המקצועית בעולם לגבי כוחו של החינוך הבלתי פורמלי בצמצום פערים חברתיים וכלכליים.

חינוך בלתי פורמלי במזרח ירושלים

אלישבע מיליקובסקי ומליחה זגייר

חינוך נתפס כ"המשווה הגדול", מערכת חינוכית טובה יכולה לתרום לצמצום אמיתי של פערים. אך חינוך אינו רק המסגרת הפורמלית של הלימודים, חלק מהותי בו הוא החינוך הבלתי פורמלי. בעשורים האחרונים הממסד העולמי והישראלי שמים את החינוך הבלתי פורמלי בעדיפות גבוהה, הוא אמצעי לצמצום פערים ומסייע במוביליות חברתית. בישראל- ארגוני הנוער הם אחד מהכלים האולטימטיביים של חינוך בלתי פורמלי. כלי זה, כמעט ולא היה קיים במזרח ירושלים עד לאחרונה, ורק עכשיו מתחיל השימוש בו.

מטרת המחקר

להבין מה תפקידו וכוחו של חינוך בלתי פורמלי בצמצום פערים חברתיים וכלכליים, וכיצד הוא יכול להיות אפקטיבי יותר, במיוחד בהינתן המשאבים הרבים שמוקדשים לו במסגרת החלטת הממשלה.

מתודולוגיה

סקירה של ספרות מקצועית ומחקרים על השפעות החינוך הבלתי פורמלי בעולם, וכן ראיונות וקבוצות מיקוד עם גורמים מקצועיים בתחום ועם הורים במזרח ירושלים.

מהו חינוך בלתי פורמלי?

תחום רב גוני ואינו פשוט להגדרה. נתפס כחינוך משלים לחינוך הפורמלי. זהו כלי חינוכי שיכול להשיג מטרות חברתיות וחינוכיות שהחינוך הפורמלי לא יכול להשיג. הוא מצוי מחוץ למסגרות הרשמיות, אך אינו ספונטני או ספורדי לחלוטין. זהו חינוך דינמי וגמיש אשר מותאם לצורכי המשתתפים ומאפשר מרחב לניסוי וטעייה. חינוך בלתי פורמלי רלוונטי לכל שכבות הגיל ואפילו לגיל השלישי, אך כרגע היישום במזרח ירושלים על פי החלטת הממשלה מתמקד בעיקר בגילאי בית הספר (ומעט בגילאי הגן). גופים רבים בארץ ובעולם, כגון האו"ם, האיחוד האירופי, המדען הראשי של משרד החינוך ועוד, חוקרים את התחום ומגדירים אותו כתחום בעל פוטנציאל גבוה ליצירת מוביליות חברתית ולצמצום פערים.

יתרונות החינוך הבלתי פורמלי

הדרכים בהן משפיע החינוך הבלתי פורמלי לפי המחקר הן מגוונות: מצמצם התנהגויות שליליות, מייצר העצמה של הקהילה ושל הפרט, משפר הישגים לימודיים ומחזק כישורים רלוונטיים לשוק העבודה. ככלל ניתן לומר שחינוך בלתי פורמלי מקנה למשתתפים חוסן, מקנה להם מיומנויות חשובות וכן הון חברתי (מרחיב את מעגל הקשרים). על מנת שחינוך בלתי פורמלי אכן ישיג את האפקט שמיוחס לו במחקרים חשוב שיכיל מרכיבים כגון: גיוון ויצירתיות, יכולת בחירה, מודלים לחיקוי ועוד.

חשוב לבחון את התכניות הפועלת במסגרת החלטת הממשלה על פי הפרמטרים הללו, לא כל תכנית חייבת להכיל את כל הפרמטרים וגם לא בהכרח ברמה הכי גבוהה, אך תכניות שאינן מכילות את המרכיבים אינן צפויות להיות אפקטיביות ויש לנסות להטמיע בהן חלק מהמרכיבים או להחליפן בתכניות אחרות.

בנוסף, כשמפעילים מסגרות חינוך בלתי פורמלי יש לעבוד לפי מספר עקרונות של יישום מיטבי, כגון שמירה על רצף גילי וראייה הוליסטית של התלמיד. רכזי העוגן של התכנית, אשר מחברים בין המערכת הפורמלית לבלתי פורמלית, הם מוקד דרכו ניתן ליישם עקרונות אלו.

מאז החלטת הממשלה ניתן לראות שיש יותר מסגרות, יותר גורמים ממסדיים רלוונטיים, יותר תקצוב, יותר קשר בין מערכות. עם זאת, החסרים עדיין גדולים. לאור שיחות עם הורי התלמידים במזרח ירושלים, ניכר כי ישנם חסמים משמעותיים לקידום התחום: חסמים מבניים (כגון חוסר בתשתיות) ותכניים (חוסר מודעות, חוסר אמון).

המלצות לקידום תחום החינוך הבלתי פורמלי במזרח ירושלים:

  • להעמיק בהבנת הצרכים והמאפיינים הייחודיים של אוכלוסיית היעד
  • לשתף את אוכלוסיית היעד בתהליך
  • לייצר ראיה הוליסטית של התלמיד ורצף גילי
  • לייצר תשתית פיזית מתאימה
  • להכשיר כוח אדם מתאים

מצגת