מדיניות סביבתית וכלים ליישום

המדיניות הסביבתית בישראל ובעולם כולו התפתחה מאז שנות השבעים, עקב מודעות ודאגה שהלכו וגברו לגבי זיהום, פסולת, בריאות הציבור וחשיבות בתי גידול.

מכון ירושלים למחקרי מדיניות, עם תמיכתה והעניין המיוחד שגילתה קרן רבסון, תרמו להבנתם של הנושאים הסביבתיים בקרב קובעי מדיניות, וכן לניסוח אינדיקטורים בנושא איכות סביבה, כתיבה והערכה של חלופות מדיניות ולאיתור כלים ליישומן.

מחקרים מוקדמים שהמכון יזם או תמך בהם התמקדו בנושאים ספציפיים, בגישה משפטית או בתפיסה מתודולוגית והביאו לשולחן הדיונים הישראלי ידע ומומחיות עולמיים, וכן תרמו צורת חשיבה חדשנית לשיח הסביבתי. מחקרים מאוחרים יותר נערכו עבור קובעי המדיניות בישראל ברמה הלאומית והמקומית, ואת השפעתם ניתן לראות בשינויים במדיניות, בכלים ובקבלת החלטות של הממשל הציבורי בכל הנוגע למדיניות סביבתית. תוצאות מאמצים אלו ניתן לראות בהחלטות ממשלה ובמדיניות שאומצה ע"י הרשויות המקומיות.

תשומת לב מיוחדת הקדיש המכון לנושאים סביבתיים הקשורים לשימושי קרקע או תכנון מרחבי, חבות משפטית ועמידה בתקנות, מדדים סביבתיים, ניהול סיכונים, משא ומתן סביבתי וניהול קונפליקטים. פרויקטי הדגל של המכון הנוגעים לסביבה מוצגים בעמודים נפרדים (משאבי סביבה והשפעות האדם, אגן ים המלח, המצוק החופי, קיימות 2030 וקיימות עירונית)